ערב תשעה באב אחר חצות היום, נכנסנו אל בית משפחת פליגלמן, הבית שהיה סמל לשמחה עידוד ותקווה, הפך למשכן של אבל ושכול.
הסלון גדוש במנחמים נסערים מבחורים ואברכים ועד רבנים וראשי ישיבות נכבדים.
ניסינו למצוא את מקומנו באחת מפינות הבית תחת יריעה שחורה שכיסתה חפצי נוי, לא היינו צריכים להמתין עד שניגש אלינו אחד האחים שליט"א, מתפנה לרגע מתלמידיו ששוחחו איתו בקול מהוסה, במאור פנים הוא מציע לנו לשבת ולשתות ומודה לנו על שהגענו, לרגע קט התבלבלנו מי בא לנחם את מי..
ראשית, הוא מספר ל'הַגִּזְרָה', רבים טועים לחשוב שצביקה ז"ל היה חולה בניוון שרירים, למעשה המחלה שהגבילה את גופו ואיתגרה אותו היא מחלה מאד נדירה שפוגעת בשרירים ובראיה.
כיום יש הרבה מידע על המחלה ואופן הטיפול בה, אך בזמנו, לא היו מודעים להיקף המחלה והדרכים להאט אותה, וכך נתחם גופו הקדוש של צביקה בכיסא גלגלים כשכל תנועה ודיבור עלו לו במאמצים מרובים.
עם זאת, התעלה צביקה במסירות נפש עילאית ועל אף כל הקשיים לא נתן לעצמו מנוח עד שהתעלה בתורה ויראת שמים בישיבת קול תורה ללא הנחות וללא מעצורים, גם בחודשים האחרונים כאשר המחלה הארורה פיעפעה בגופו והחלישה אותו לבלי היכר, לא וויתר לעצמו על הלימוד, התפילות, יראת שמים והארת הפנים לכל אחד.
בזווית העין אנו מביטים בחבריו המסורים המסתובבים בבית מהורהרים, אחד מהם מספר לנו על רגעי הפטירה הקשים:
"לפני מספר ימים, צביקה הגיע לבית החולים כשהוא חלש מאד ובמצב קשה, כששמע שעומדים להרדים אותו ביקש שיביאו לו כוס מים, ועל אף שבדרך כלל היו מוציאים אותו בברכה, ביקש הפעם לברך בעצמו על אף הקושי הגדול שבכל דיבור ודיבור".
"אנחנו עוד לא מעכלים", אומר לנו אחד החברים, "ישבנו איתו בבית החולים ברגעיו האחרונים, הוא היה צלול וחייך והספיק לומר ווידוי וקבלת עול מלכות שמים לפני שהורדם".
אחיו הרב שליט"א מוסיף: "היו סביב מיטתו 40 חברים ובני משפחה, וכשהמדדים התאפסו ונשמתו הטהורה עלתה השמימה כולם געו בבכי עצום".
מכל עבר נזרקים סיפורים מסמרי שיער על מסירות הנפש של צביקה.
מכל עבר נזרקים גם סיפורים על מסירות הנפש של החברים.
"כח צביקה" מנה למעלה מ-40 בחורים שהיו דואגים לצביקה לכל פרט ופרט, עוזרים בכל דבר, יוצאים לטיולים והתרעננויות וישנים איתו בבית גם בבין-הזמנים, "הייתי כמו אח שלו" מספר ל'הַגִּזְרָה' אחד החברים כשהוא מוחה דמעה.
"אני חושב שבכלל לא ידענו עליו כלום", אומר אחיו הקרוב אליו, ומיד מתקן אותו מיד אחיו הבכור: "ידענו שאנחנו לא יודעים".
דרכם של אבלים שלא לצאת מהבית כל ימי השבעה, אך הבוקר, יצאו בני משפחת פליגלמן האבלים לבית הכנסת, כי הבוקר כולנו אבלים, פטירתו של צביקה ז"ל, היא רק חלק מהאבל הכללי של עם ישראל והשכינה הקדושה בתשעה באב.
בני המשפחה מוסיפים ומבקשים ללמוד לעילוי נשמתו של
צבי אריה בן הרב יששכר דב
ת.נ.צ.ב.ה.
